לפני כמה ימים היינו, הילדים ואני, באוטו, בדרך מבית הספר הביתה. לפתע ובלי קשר לכלום אומר לי המרכזי, את יודעת אמא, אנחנו רואים אחד את השני (הילדים, החבורה הקטנה שלנו…) יותר משאנחנו רואים אתכם (אבא ואמא). נחנקתי. בקולו של הילד לא היתה טרוניה, הטון שלו היה כמעט נייטרלי, כמי שמציין עובדה שאינו רואה כמרעישה או מרגשת במיוחד. ובכל זאת, נחנקתי. ובדיוק בגלל זה אנחנו נוסעים להרפתקה המשפחתית הזאת. כי הלב שלי מרגיש שאנחנו עכשיו רגע, רגע לפני שיהיה מאוחר מדי לייצר את הדבק-לכל-החיים שאנחנו כל כך רוצים שיהיה לנו עם הילדים שלנו. דבק התיקון, תיקון ללב, תיקון לשרשרת הבין-דורית שלנו, כל אחד מאיתנו מול משפחת המקור שלו, ושנינו ביחד כיחד של בחירה, תיקון, אהבה ושותפות.
אז רגע לפני שהם כבר לא יספרו אותנו, ואני רק מתפללת שנספיק. שתעבור כבר השנה הזאת, או בעצם מה שנותר ממנה. עד מתי אוקטובר 2014.
לאחרונה יש דיבור בבית על תזונת פליאו. הילדים מאד נדלקו על זה, נו טוב, קרניבורים השלושה שלנו. הבכור קרא באיזה מקום באינטרנט שבפליאו ממליצים לישון בחושך מוחלט (על מנת לעודד את ההורמונים המתאימים למצב שינה להיות מופרשים בצורה תקינה, או משו כזה), ופתח בקמפיין על שני אחיו הצעירים, שיסכימו לישון בחושך. היו לו טיעונים כבדי משקל כגון “השינה שלנו תהיה הרבה יותר איכותית” ו-“שינה איכותית חשובה למוח שלנו, אנחנו עוד גדלים!”, ולבסוף צלח הקמפיין והחבורה הקטנה עלתה לישון אותו ערב נחושה בדעתה לישון שינה איכותית בחושך מוחלט. וכנראה גם לגדול תוך כדי.
אלא שכשהגיע רגע האמת ומנורת הלילה כבתה, פרץ מרד בשורות. קטנת הבית חזרה בה מהסכמתה, שהושגה בעמל. במורד המדרגות התגלגלו קולותיהם והשיח היה נשמע לי חיובי בסך הכל, אז לא התערבתי. בשלב כלשהוא השתרר שקט ושכחתי מכל הסיפור. בלילה כשעליתי לישון, הצצתי בחדרם (לבכור יש חדר משלו אך יש תקופות, כמו עכשיו, שברוב הלילות הוא ישן עם הצעירים בחדרם) – חושך מצריים. הדלקתי אור במסדרון כדי לראות מה קורה שם, וגיליתי את שלושת הגורים שלנו ישנים יחד במיטת הקטנה. כנראה שהתקיימה הכרעה דמוקרטית ושנת הפליאו הגיעה למימוש תוך ששני הבנים שומרים על אחותם הצעירה אישית-לוחצת.
עכשיו רק נשאר לי לחשוב איך לבשר לקרניבורי הפליאו הצעירים שבהודו, אפעס, יש קצת בעיה לאכול פרות.
ואחרון לסיום: הבוקר אגב קליעת הצמה, פנתה אליי (מטפורית. היא לא יכולה לפנות כשהיא עומדת עם הגב אליי ואני קולעת בשערה) קטנת הבית וכך סחה: “אמא, אלוהים הוא מים. כי כשהוא ברא את הכול, המים כבר היו. ככה אני חושבת.” שבת פילוסופית גם לכם!
You know – regarding the God is Water statement – a couple of months ago i went to listen to Dr. Masaru Imoto who came from Japan to lecture at the Kabbalah Center in NYC, and he said the same!! he said – God is Water. just thought you should know and you should tell the little one that – Great minds think alike 😉
וואלה.
לא מפתיע אותי.
היום היתה לנו שיחה על אידיאל היופי, הם מרתקים אותי הגורים האלו!
השיחה התחילה מזה שהקטנה מאד מוטרדת ממה שעושים לנשים בשבט ארוכות הצוואר.