לפני כמה זמן הבכור אמר לי אמא, את יודעת, אני ממש מת על אמריקה! אמרתי לו, וואלה ממי, גמני! האם אנחנו פשוט אנשים כאלו שטוב להם בכל מקום? אני לא חושבת. אני כן חושבת שאנחנו אנשים עם גישה כללית חיובית…
זהו. יש בית. עברנו אליו בשעה טובה לפני שבוע. הנייטיב’ס בבתי הספר. טכנית, התחילו החיים החדשים שלנו. אפילו התחתנו ותעודת הנישואים יצאה לדרכה יחד עם עוד כמה ניירות, לתהליך שבסיומו יהיה לי אישור העבודה המובטח. אפרופו מובטח, מה שעוד מובטח…
השבועות חולפים בקצב די מטורף. והנה שוב יום שישי, שזה היום בו נחתנו באמריקה, לפני חודש. כמה סוער. השבוע בכורנו עבר ניתוח חירום, עברנו ימים קשוחים ביותר פה, בהתמודדות עם מערכת בריאות שאנחנו לא מכירים, באימה ופחד, בחוסר אונים, בבדידות.…
אתם קולטים שאנחנו פה יותר משבועיים ועוד לא היינו בפילי?? גם לא בניו יורק העיר. תכלס, עוד לא היינו בשום מקום. זו האמת. בשבוע הראשון לא היה לנו אוטו משלנו ומיעטנו בתזוזות לא רצוניות. עד הבוקר זמן אמריקה לא היה…
בתמונה: בראנצ’ ישראלי בפנסילבניה מצד אחד, כל הקלישאות נכונות מצד שני, בדיוק כמו עם מדריך היציאה למסע, אני מרגישה שאף אחד לא לוקח אותך “בעד היד” ופשוט מסביר לך צעד אחר צעד איך עובד הסיפור הזה. ולא שאצל כולם הוא…