לקחנו את הגלולה האדומה

קהילת בטלני החוף

קופנגנוש קהילתוש

מלא זמן לא כתבתי. מה אכתוב? ים, שקיעות, אוכל טוב, אנשים מדהימים, יוגה, וואטסו, שייקים, קוקוסים, שיחות עומק ספונטניות, גיטרות, צחוק ילדים, מדורות, יקיצה טבעית, שנ”צ פה שנ”צ שם.

לא נעים.

Ko Phangan sunset

Ko Phangan sunset


אבל מפה לשם, נוצרה כאן קהילה. וקהילה זה דבר שמעניין אותי. איך נוצרת קהילה, מה תומך בקהילה ובאנשים בה, מה קורה כשאנשים הופכים לקהילה, זה מעניין.

אנחנו כאן כבר די הרבה משפחות. חלקנו גרים ממש יחד באותו חוף, חלקנו בחופים הסמוכים או בג’ונגל הסמוך, במרחקים שלא עולים על 500 מטר זה מזה.
הייתי אומרת ההתיישבות העובדת אבל אנחנו לגמרי ההתיישבות המתבטלת.
חשבנו להקים איזה ועד, נגיד ועד בטלני החוף, אבל ג’י זה יותר מדי עבודה, ירדנו מזה והתאוששנו עם עוד קוקוס.

לפני שבועיים במהלך סיבובי משוגע, עברנו מביתנו הקודם (המתוק, שאהבנו מאד), לבית הכי מהמם שאפשר לדמיין, ממש על החוף, בית ענק ונעים עם מרפסת עצומה שזכתה מיד לכינוי “המתנ”ס”, כי כל שעות היום והערב אל תוך הלילה המרפסת מארחת אנשים וטף, לאו דווקא הטף של אותם אנשים אגב. רוב הזמן אין לי מושג כמה ילדים יש פה בבית אפילו. והמרפסת מארחת מעצמה. יש לה אישיות. אני רק מחזיקה את המרחב אבל באמת שחוץ מלאפות כמו משוגעת אני לא עושה כלום כדי לארח את כולם פה, זה פשוט קורה מעצמו, בנחת ובלי מאמץ.

Our wonderful beach house

Our wonderful beach house


The results of my baking frenzy

The results of my baking frenzy

אולי עוד לא הבשילו התנאים כדי לכתוב תשובות לשאלות האלו, של איך נוצרת קהילה וכל זה. ואני בכלל, אתם יודעים, יותר טיפוס של ברחל בתך הקטנה. אז ברחל בתנו הקטנה, עשרה דברים שקורים לך כשאת חיה בקהילה של אנשים רגועים ומאושרים על החוף בקופנגנוש.

שבט נשים גם יחד#1
כמו פעם, אני יושבת ומודטת מדיטציית סירוק כינים משערה של שכנתי. זה מרגיע מאד וכך זה אמור להיות. היא יושבת בחיקי, אני מעבירה בשערה שוב ושוב את אסי2000, בעלי החוקי, מסרק הכינים הטוב בעולמות, אנחנו מקשקשות ומצחקקות לנו. היא אשה-אחות. אנחנו קהילה.

שבט נשים גם יחד #2
אחת מאחיותינו קפצה לכמה ימים עם המשפחה לסינגפור. ניו יורק של המזרח. עושה קניות לכולנו, של דברים שווים שאי אפשר להשיג במזרח. כמו תחתונים. אין תחתונים שווים לנשים בעלות אגן ים תיכוני במזרח, פשוט אין. אבל בסינגפור יש, אז אחותנו הניו יורקית מארגנת את כולנו, באמצעות קבוצת וואצאפ שהוקמה אד-הוק. השבט של ימינו יודע להיעזר בטכנולוגיה.

שבט נשים גם יחד#3
בארור שכולנו מסונכרנות על הסייקל החודשי. זה נוח. כל הקריזות באותו שבוע ואחר כך רגוע בכל רחבי הקהילה. גברינו האהובים יכולים להתלונן בצוותא בעוד אנחנו נובחות בצוותא. מושלם.

כל ילד צריך חוג
אין בעיה. חבר קהילה יקר הוא מאמן אמנויות לחימה ותיק, המרכזי שלנו סחף אחריו את כל ילדי הקהילה לאימון ג’יו ג’יטסו יומי. בוקר בוקר הם נאספים בחוף, אימון בוקר. תענוג.
אחר הצהריים בדרך כלל הנייטיב’ס הולכים לחוף, נכנסים לים עם הסאפ, קצת שטים, קצת רבים, קצת נפצעים. אחלה.
אחותנו אמנית המנדלות סוחפת איתה מעת לעת ילדים לסשן ציור מנדלות ספונטני, אמא אני לא רוצה להיגמל, אמרו את זה קודם לפניי.

Mandala painting

Mandala painting

כמה ילדים נכנסים בג’יפ
בספירה האחרונה, שתועדה בסרטון בעל פוטנציאל ויראלי משמעותי, אשר הופץ בתפוצת קבוצת הוואצאפ של הקהילה, נספרו יוצאים מג’יפ אחד לא פחות מתשעה ילדים. חלקם גבוהים ממני, מיינד יו. בדרך חזרה הם היו עוד יותר צפופים, אחרי שהמשפחה שלקחה את כולם גם פינקה את כולם בופל בלגי משובח וכמו כן אספה הזמנות לקניות מהסופר לחברי הקהילה בפזורה הקופנגנית. יש מצב שהיה צפוף אבל וואלה, לא שמעתי תלונות.
כמו כן דווחו לי אתמול שמאז כבר נשבר השיא ועומד על עשרה ילדים. אעדכן.

עוד יום של בליס
וככה זה כל יום. יקיצה טבעית. חלק מהקהילה הולכים ליוגה של 7 וחצי בבוקר וחלק ליוגה של 9 וחצי. נחשו איפה הראיס ואיפה אני. בואו נגיד שכשהמורה שלו, שהיא שכנה וחברת קהילה נכבדת, חוזרת מהשיעור, אני יודעת שתכף אני צריכה ללכת לשיעור שלי. מה אני משוגעת לקום ליוגה בשבע וחצי?! וחוצמזה היא קורעת אותם שם. וכך ממשיך היום. בכל רגע נתון, יכול מישהו להתיישב פתאום במרפסת ויכולה לצאת מזה שיחה פצצה, או מלא צחוקים, או גם וגם. מתישהוא יצטרפו גיטרות בדרך כלל. לפעמים הולכים לסאונה ביחד, לפעמים לים, לפעמים לדרינק או לאכול. ומה שלא קורה במרפסת, קורה בקבוצת הוואצאפ שאני לא יכולה לגלות לכם איך היא נקראת כי זה ממש פדיחה.

Spontaneous gathering on our porch

Spontaneous gathering on our porch

לבכות לכם
קורה שבוכים. אצלי? קורה הרבה. בכיינית אני. אבל בקהילת בטלני החוף, זה ממש בסדר. קשת הרגשות יכולה להיות מוכלת, הרי רוב הזמן כולנו באורות, חיים בגן עדן וכל היום “לא, איך זה יכול להיות היופינס הזה??”, אז כשאת בוכה, את יוצאת למרפסת שלך ויושבת לבכות יפה, לא מליטה את הפנים, לא מסתירה ולא חונקת. בוכה מכל הלב והתמיכה המדויקת כבר תגיע. חיבוק מעולה מאח או אחות, יד עושה לי מעגלים על הגב, בואי לים.

ספונטניות
ספונטניות תומכת בקהילה. בהיווצרותה, בשגשוגה. וחיי האי בפזורה הקופנגנית הם ספונטניים. את יושבת במרפסת, חברים עוברים, אומרים בואי לסאונה. את קמה כמו שאת, עם הגלביה, בלי חזיה ותחתונים אפילו, חוטפת את התיק ונוסעים. כבר חודשים לא אמרתי את המשפט “שניה, אני רק אתארגן”. אין מה להתארגן, קמה, הולכת. ובבוקר שאחרי הסאונה, כולם מדברים על איזו הזעה מצוינת רצה ביוגה כשהכל פתוח מהלילה בסאונה. גם הנקבוביות שלנו אוהבות ספונטניות.

בבוקר רק חיוכים וכלים וקקי עושים בבית
כשאת חיה בקהילה, האנשים סביבך יודעים שבקפה של הבוקר זה רק חיוכים. לא מתחילים לדבר אתך. יודעים.
וכשיושבים במרפסת של אחד הבתים ומישהו אומר “טוב יש לי קקי”, תמיד יהיה מי שיזכיר לו, אחי, קקי עושים בבית.
בדיוק כמו שכשבאים לאכול במתנ”ס, כולם מביאים כלים מהבית ולוקחים אותם בחזרה לשטיפה.

אוכל
אין דבר שתומך בקהילה כמו אוכל. ריבוי המטבחים בקהילה מאפשר כל מיני דברים נעימים. כמו לשבת על המחשב בחדר העבודה שלנו הפונה למרפסת ולים ולראות מהחלון את אחינו המטייל עם בתו התינוקת (תתחילי ללכת כבר לולי! שברת לאבא ת’גב!), עוצר ליד צלחת הפנקייקס שנשארה על השולחן במרפסתנו וקוטף אחד לקטנטונת.
כמו להסתובב בערב לא בדיוק רעבה אבל עם חשק למשו קטן, לסגור פינה עם תפוח ורבע לוטי במרפסת של השכנים, בא לי בול.
כמו לשבת בשקיעה ולחשוב, וואלה לא בא לי הפקה עכשיו לארוחת ערב, לפת-פתע נוחתות שתי קעריות מרק על השולחן, בתיאבון. אחד המטבחים השכנים הרעיף שפע, תודה!

Homemade shakes

Homemade shakes

and homemade hummus

and homemade hummus

ולא אמרתי מילה על ערבי שישי, על החומוס בצהרי שבת, על עוגות השמרים, על זה שברגע זה ממש שניים מהנייטיב’ס שלי בבילוי בהשגחת מבוגר שאינו קשור איתי בקשרי נישואין וקטנת הבית בבילוי כנ”ל אבל אחר. ועל כמה פעמים ביום מישהו שואל בקבוצת הוואצאפ הקהילתית אם מישהו ראה את הילדים שלו. לא נעים.

Friday night neighborhood feast

Friday night neighborhood feast

Happy birthday party

Happy birthday party

That is a golden cocoon of an unidentified creature

That is a golden cocoon of an unidentified creature

We also work from time to time

We also work from time to time

Another sunset. Can't get enough of it.

Another sunset. Can’t get enough of it.


 

 

23 thoughts on “קהילת בטלני החוף

  1. הילה

    נראה שיצרתם גן עדן. נכון, התנאים היו שם אבל אתם אלו שעשיתם את זה. אפשר לבוא לביקור לשבוע, שבועיים?

  2. לירון

    יא וואלי!!! עשית לי את הקפה של הבוקר וחידדת לי את החלומות!!!
    זאת הדרך לחיות!!

  3. לירון

    יא וואלי!!! תענוג אדיר!!! עזרת לי לחדד עוד קצת את החלומות 🙂
    זאת הדרך לחיות!!

  4. יובל רפאלי

    זהר יקרה – אין כמוך. את כותבת מדהים ומקסים והתכוונתי לשבת לכתוב אבל נאמר כבר הכל. אין לי מה להוסיף לזה. סתאאאם – ברור שאכתוב. אולי היום. אולי מחר. אולי ביום אחר…. בטלנים או לא?
    תודה לך על התפקיד הכל כך מרכזי שלך ביצירת הקהילה הזו וההובלה-זרימה שלה באין-מאמץ.
    Bliss
    ואושר

  5. רחל מולא נצר

    כייף לכם! כבר שנים אני שואלת את עצמי למה להשאר כאן כשיש גן עדן כאן… חוששת לענות, האמת…

  6. Inbar klein

    זהר, את כזו אשת אשכולות, כל סוגי האשכולות, בכל הצבעים, המרקמים והטעמים!
    את בהחלט קטליזטור לשינוי מחשבתי ותפיסתי (בעיקר תפיסתי שלי)
    ואגב תיקון , בטלן הינו בטל, את כל כך עסוקה בהכלה ומילוי סובבייך, הבטלה שלך היא האור הכי ענוג לאישוניי!
    בביקורי הבא , מבטיחה לכם ולי ביקור, מילוי והכלה הדדיים!
    ממתינה בכליון עיניים לאור הבא ממך בדמות בטלה ענוגה😍

  7. יואב

    מסכים עם כולם…נשמע גן עדן, ובא לי גם (וזה עוד יקרה…)

    2 שאלות טכניות ברשותך, שבאות מתוך הריאליסט שבתוכי –

    עכשיו, אחרי שאתם כבר כמה חודשים באותו מקום, ודיי התמקמתם, יש לך הערכה כמה כסף אתם מוציאים כל חודש כמשפחה?

    ושאלה שניה – כמה זמן אפשר למשוך ככה, מבחינת ויזות וכל מיני מגבלות בירוקרטיות שכאלה? האם יש סבך של בירוקרטיה שמאפשר את כל היופי הזה?

    תמשיכו כך!
    יואב

    1. wetooktheredpill

      העלויות הן כמובן, כמו גם בארץ, תלויות בסגנון החיים שאתם רוצים לאמץ. אנחנו מאוד מחושבים ומצומצמים בהוצאות. אתה מוזמן להציץ בפוסטים הרבים שיש בבלוג על תחת קטגוריית כסף.
      אי אפשר להתחמק מענייני הביורוקרטיה. תאילנד היא יחסית ארץ נוחה למגורים מבלי להיות תושב. יש אנשים שחיים כאן שנים מויזה לויזה. אפשר תיאורטית לחיות כאן לנצח עם ויזת תייר אבל אז צריך לצאת מהמדינה כל 3 חודשים (ולחזור כמו שעשינו בפוסט הזה). יש אפשרויות לויזת לימודים או עבודה שמאפשרות שהות ארוכה יותר מבלי צורך לחדש תכופות את הויזה. מי שמספיק נחוש מוצא תמיד פתרונות 🙂

  8. יואב

    תודה.

    הצצתי בפוסטים הרבים בקטגוריית כסף, אבל דווקא מעניינת אותי העלות של סגנון חיים כמו שלכם נכון לחודשים האחרונים, של התמקמות במקום אחד, תוך צמצום בהוצאות, ולא ספציפית כמה עולה חודש טיול בפיליפינים/לאוס/תאילנד (כמו שיש בפוסטים שציינת)… יש לכם הערכה/מעקב?

    1. wetooktheredpill

      עלות שכירות חודשית לבית עם 2 חדרי שינה בקופנגן נעה בתחום של 2000 עד 5000 ש”ח כתלות במיקום, בעונה ובכישורי המיקוח שלך.
      הוצאות על אוכל למשפחה ינועו בין 2500 ל 4000 ש”ח לחודש, תלוי כמה אתם אוכלים בבית או במסעדות. על זה צריך להוסיף עוד עלויות שונות כמו כביסה, טלפון, בגדים ועוד. זה ממש אינדיבידואלי.
      יש כמובן את ההוצאות של הארץ (ביטוח נסיעות, ביטוח לאומי וכו).

  9. יפעת רון

    הקהילה השווה הזאת היא המוטיבציה העיקרית שלי. היא עדיין שם ברובה? ישראלים או כל מיני?

    1. wetooktheredpill Post author

      בקופנגן תמיד יש משפחות. בצד המערבי.
      איני יודעת אם המתנ”ס פעיל חחח
      אבל שמעתי על התארגנות חדשה באי, בריזורט בשם The Shore
      אין לי פרטים על זה אבל כך שמעתי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *